החלטה בתיק ע"מ 1598/12

בפני ערר התביעה נגד החלטת בימ"ש קמא (כב' השופט ויגיסר), לקבל את בקשת הסנגורית לעיון חוזר במעצר, ולשחרר את המשיב בתנאים מגבילים. בטרם אדון בערר, ראוי לפרט את ההליכים שהתקיימו בתיק זה עד כה.

א.      ההליכים בתיק עד כה

המשיב נעצר ביום 30/01/12, וימים אחדים לאחר מכן, הוגש נגדו כתב אישום שמייחס לו עבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, בגין השתתפותו, ביחד עם אחרים, באירוע של יידוי אבנים לעבר רכב של כוחות הביטחון. התביעה עתרה למעצרו של המשיב עד תום הליכים, ולאחר דחיות אחדות לצורך הסדרת הייצוג ולימוד החומר, נדונה בקשת התביעה ביום 16/02/12, ובימ"ש קמא (כב' השופט שלמה כ"ץ) נעתר לבקשה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 16/02/12 החל המשפט להתנהל בימ"ש קמא (בפני כב' השופטת ריבלין), ובישיבה הראשונה כפר המשיב באשמה, והסנגורית העלתה טענות שונות, שבעקבותיהן נדחה המשך הדיון ליום 13/03/12, לצורך ניהול משפט זוטא, באשר לקבילות הודאתו של המשיב.

כבר ביום ההקראה עתרה הסנגורית לעיון מחדש במעצרו של העורר, ובימ"ש קמא (כב' השופט ויגיסר) דחה בו ביום  את הבקשה, וציין כי באותו שלב לא השתנו הנסיבות שהביאו למעצרו של המשיב, וכי לאחר הדיון בטענות הזוטא "תוכל ההגנה לבקש עיון מחודש לאחר שייקבעו ממצאים במשפט זוטא או לאחר שיתגלו נסיבות חדשות בעלות משקל המצליחות לפגוע במשקל אמרות ההודעה של הנאשם".

ביום 13/03/12 החל כמתוכנן משפט הזוטא, ונשמעו שני עדי תביעה. המשך המשפט נדחה ליום 01/04/12, ובו התבקשה התביעה להביא את יתר עדי הזוטא מטעמה, כולל עד שהיה אמור לשוב מחו"ל עד למועד זה, והצדדים אף התבקשו להיערך לניהול פרשת ההגנה באותו יום. דא עקא, באותו יום שנועד להמשך המשפט, הודיעה התביעה כי אחד מעדיה לא אותר, וכי ביחס לעד האחר - התגלה חומר חקירה חדש שטרם הגיע לידי התביעה. לפיכך בקשה התביעה לדחות את הדיון בימים אחדים. בימ"ש קמא (כב' השופטת ריבלין) מתח ביקורת קשה על התנהלות המשטרה, אשר פעם אחר פעם מתברר כי אינה מעבירה את כל חומר החקירה שברשותה לידי התביעה, ובכך פוגעת בהגנת נאשמים, ומכבידה על בית המשפט. המשך המשפט נדחה ליום 30/05/12, והשופטת הנכבדה קמא הוסיפה בהחלטתה כי "לאור הנסיבות שנוצרו נקבע התיק באופן דחוף לעיון חוזר בשאלת המעצר בפני כב' השופט ויגיסר ליום 05/04/12".

ב.      החלטת בימ"ש קמא וטענות הצדדים

כאמור בפתח דברינו, בימ"ש קמא קיבל את בקשת התביעה לעיון חוזר. השופט הנכבד קמא ציין בהחלטתו כי עד למועד הבא צפוי המשיב להיות עצור כ-4 חודשים, וכי ראוי להתחשב בהתמשכות ההליכים הצפויה. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי "...לא ברור בשלב זה מתי יסתיים הדיון בתיק ויתכן שהדיון יימשך אף חצי שנה או יותר. הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו כאשר קיים סיכוי ממשי כי הנאשם יזוכה בסוף ההליך. דומה כי הסיכוי הממשי אף יתגבר לאחר דיון ההוכחות הראשוני שהתקיים בתיק".

כמו כן, ציין בית המשפט כי ראוי לנהוג זהירות יתר בחקירת קטינים, וכי בהיעדר דיסק שמתעד את חקירתו של המשיב, "קשה לעקוב אחר טיב המידע שעבר בין החוקר לבין הנחקר". השופט הנכבד הוסיף כי "הנאשם נעצר בלילה ונחקר לאחר שלא ישן ולאחר שסבל מהקור". בית המשפט סיכם החלטתו כך: "הצבר השיקולים האמורים מביאני למסקנה כי קיים כרסום מסוים בראיות התביעה וכי התמשכות ההליכים עד כה והתמשכות ההליכים הצפויה במקום שבו היה נדרש להקפיד יתר על המידה על התנהלות מהירה ויעילה של ההליכים, מביאים להתקהות עילת המעצר". בית המשפט הוסיף כי ראה להתחשב גם בכך שאביו של המשיב הסכים לערוב להתנהגותו הטובה, ולכן הורה על שחרורו למעצר בית מלא, בכפוף להפקדת 5,000 ש"ח ולערבות צד ג' באותו סכום.

כאמור, התביעה עוררת על החלטה. לטענת התביעה לא חל כרסום ממשי בראיותיה, אף שהדיסק שמתעד את חקירת המשיב נסדק בשל טעות אנוש, ולא ניתן לעשות בו שימוש. התובע טען עוד כי אין בסיס בראיות לטענות בדבר חקירתו של המשיב כשהוא סובל מקור ולאחר שלא ישן בלילה, וכי טעה בית המשפט כשלא התחשב בכך שרוב הדחיות בתיק נבעו מאילוצים שאינם בשליטת התביעה. בדיון, טען התובע עוד כי טעה השופט הנכבד קמא כאשר התייחס למשיב כאל קטין, אף שמדובר בבגיר, וכן טעה כאשר לא נתן משקל מספיק לעברו המכביד של המשיב, אשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. לעומת זאת, הסנגורית טענה כי צדק בימ"ש קמא בהחלטתו, ואין מקום להתערב בה.

ג.       דיון

הנושא של עיון חוזר מוסדר בסעיף 47 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע - 2009 (להלן: הצו), אשר בדומה לסעיף 52 לחוק המעצרים בישראל, מונה שלוש עילות לעיון חוזר: עובדות חדשות, שינוי נסיבות, וחלוף הזמן, אף כי יש הבדל מסוים בנוסח שני הסעיפים. בכל אופן, נקודת המוצא בעיון החוזר היא שהחלטת המעצר המקורית שרירה וקיימת, אלא שבית המשפט מתבקש לשקול את המשך המעצר, בשים לב להתפתחויות שאירעו לאחר שניתנה ההחלטה המקורית.

בעניין שלפנינו, התברר ביום הדיון בערכאה הדיונית כי קיים מידע מודיעיני שלא הועבר לתביעה, וממילא גם לא היה ניתן להעביר פרפראזה אודותיו לסנגורית. עם זאת, הדברים התבררו עד לדיון בבקשה לעיון חוזר, והשופט הנכבד קמא ציין בהחלטתו כי "... החומר החדש שהתקבל הינו למעשה ידיעה מודיעינית, הקושרת את הנאשם לחשדות המיוחסים לו, ואשר עמדה בבסיס חקירתו במשטרת ישראל...". מדובר אמנם בראיה חדשה, אולם מטבע הדברים אין בה כדי לכרסם בתמונת הראיות הכוללת.  

מעבר למידע זה, לא נתגלו עובדות חדשות אחרות, וככל הידוע לי אף לא נוצרו נסיבות חדשות שיש בהן כדי להשפיע על עוצמת הראיות. לא למותר לציין בהקשר זה כי דבר קיומו של הפגם שהתגלה בדיסק שמתעד את חקירתו של המשיב, היה ידוע כבר בעת דיון המעצר הראשון, והדבר לא מנע את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לכן, התקשיתי להבין על מה נסמכה הערכתו של השופט קמא כי קיים סיכוי ממשי שהמשיב יזוכה בסופו של ההליך, וכי הסיכוי אף גבר לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה. הדברים נאמרו לאחר שהערכאה הדיונית שמעה שני עדי תביעה מתוך חמשה שהיו אמורים להעיד במשפט הזוטא, ובטרם נשמעה פרשת  ההגנה, וודאי בטרם נשמעו סיכומי הצדדים. מדובר בהערכה שמוטב היה אלמלא נעשתה בשלב כה מוקדם של ההליך, ואני סבור כי לא היה מקום לתת לה משקל משמעותי, בהחלטה על המשך מעצרו של המשיב.

למעשה העילה העיקרית שבימ"ש קמא מציין בהחלטתו היא העילה של התמשכות ההליכים הצפויה. גם בעניין זה, לא ברור לי על מה נסמכה הערכתו של השופט קמא כי המשפט יכול להימשך חצי שנה ואף יותר, כאשר הערכאה הדיונית עצמה העריכה כי ניתן לסיים ביום דיונים אחד את פרשת התביעה ואת פרשת ההגנה במשפט הזוטא, וגם התובע ציין בטיעוניו כי אף הוא סבור כך. בכל מקרה ההלכה היא כי העילה של התמשכות ההליכים תלויה בנסיבות של כל מקרה ומקרה. כך נאמר בעניינה של עילה זו, ביחס לחוק המעצרים בישראל, בבש"פ 6286/06, והדברים יפים אף לבחינת העילה לפי סעיף 47 לצו, לאמור:

"נראה כי הקביעה שעבר 'זמן ניכר' מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ'ניכר' בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות" (בש"פ 6286/06  פלוני נ' מדינת ישראל,  תק-על 2006(3), 3215, עמ' 3217).

בנסיבות שלפנינו, מדובר במשיב שלפני שנה ומחצה לערך, הורשע בבימ"ש קמא באותה עבירה עצמה שבגינה הוא עומד עתה לדין, בפני אותו בית משפט. בפסק הדין הקודם בעניינו, בתיק יהודה 2788/10, הביע השופט את תקוותו כי המשיב יחזור למוטב, ונימק בכך את קולת העונש: "... קבלת האחריות בשלב זה מלמדת על נכונותו של הנאשם לחזור למוטב. ביהמ"ש מקווה כי העונש הקל באמת יפורש על ידי הנאשם לא כהצדקה לבצע מעשים נוספים אלא כתמריץ לחזור לספסל הלימודים ובעתיד להיות חלק אינטגראלי מאוכלוסיה שומרת חוק".

מתברר כי המשיב הפר את האמון שניתן בו ושב לכאורה לסורו, בנסיבות חמורות יותר מכפי שהיו שפעם הקודמת, הן מפני שאז היה עברו נקי, ואילו עתה יש לו עבר פלילי, ואף מאסר מותנה בר הפעלה של 5 חודשים, והן מפני שאז היה הנאשם קטין, ובינתיים בגר, שהרי לפי כתב האישום המשיב הוא יליד 05/07/93, והוא ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום בדצמבר 2011, בעת שהיה בן 18 ומחצה בקירוב. אגב, התובע שניסח את כתב האישום רשם בסמוך לשמו של המשיב, ככל הנראה בטעות, כי מדובר בקטין, וזו ככל הנראה הסיבה שגרמה גם לבימ"ש קמא להתייחס אל המשיב בהחלטתו כאל קטין, ולא היא.

מיותר לומר שגם חקירתו של אדם בגיר צריכה להיעשות בהגינות, תוך הבטחת זכויותיו וכבודו, אלא שבשלב זה מוקדם עדיין לקבוע כי הזכויות הללו הופרו בחקירתו של המשיב, וראוי להותיר לערכאה הדיונית לקבוע ממצאים ולהסיק מסקנות בעניין זה, בתום משפט הזוטא שמתנהל בפניה. בכל אופן, מדובר במי  שלא למד את לקחו, ולכן יש במעשיו מסוכנות מוגברת.

נסיבות החומרה, יכולות להשפיע גם על העונש הצפוי למשיב, אם יורשע בדינו, וכבר נאמר בבימ"ש זה כי "אחד השיקולים העיקריים בשאלת התמשכות ההליכים הוא העונש הצפוי במקרה של הרשעה, בנסיבות הקונקרטיות של התיק הנדון. ככל שמדובר במשפט בעבירות שהעונש הצפוי למי שמורשע בהן נמוך יחסית, כך יש מקום לשקול את חלוף הזמן במועד מוקדם יותר..." (ע"מ 4669/07 עמאר סאעידה נ' התביעה הצבאית, וראו עוד ע"מ 1928,1929/10 אחמד נאפע ואח' נ' התביעה הצבאית, פורסם בנבו).